5 דקות אני חוזר

זה היה בבוקר השבעה באוקטובר.
הטלפון הראשון הוביל אותו אל השדות.
שם, בין השבילים והכבישים, הסתתרו צעירים שנמלטו ממסיבת הנובה וחיכו שמישהו
ימצא אותם.
רמי נכנס לשטח, חילץ אותם וחזר פנימה.
שוב ושוב.
בכל נסיעה אסף עוד צעיר, עוד צעירה, עוד אדם שהיה צריך להחזיר הביתה.

הוא לא יצא כדי להפוך לגיבור.
הוא יצא מפני שמישהו קרא לעזרה, והוא לא היה מסוגל לעמוד מנגד.

לצד האנשים שהציל, רמי נשא איתו מהשטח גם את אלה שלא הצליח להציל.
את המראות, את הקולות ואת הרגעים שאינם מרפים.

כשהיום ההוא הסתיים, התחיל מאבק אחר.
ההתמודדות עם הטראומה, הטיפולים, החשיפה הציבורית.
והפער שבין האדם שרבים ראו בו סמל, לבין האדם שנשאר לבדו עם הזיכרונות.

”5 דקות אני חוזר“ מביא את הסיפור מבפנים, לראשונה.
מרגעי ההצלה בשבעה באוקטובר ועד למחיר הנפשי שבא אחריהם.

זה סיפור על אדם שיצא מביתו כדי להציל חיים.
והוא חזר הביתה כשחייו שלו השתנו לעד.

”אני מחנה את האוטו באחד השבילים הצמודים לוואדי.
לא במקום בולט, וגם לא קרוב מדי.
במקום שרק מי שמכיר את השטח יודע לעצור בו.
אני יוצא בשקט וסוגר את הדלת לאט.
הלב שלי כבר דופק, עוד לפני שהגוף מבין למה.
אני רץ כמה מטרים קדימה.
ואז אני רואה אותה. את עמית.“

מתוך הספר

על המחבר

רמי דוידיאן הוא חקלאי ואיש משפחה ממושב פטיש.
עד השבעה באוקטובר ניהל שגרת חיים של עבודה, בית וקהילה.
באותו הבוקר הפכו היכרותו העמוקה עם השטח, נחישותו ונכונותו לסכן את עצמו
לחבל הצלה עבור רבים.
בעקבות מעשיו נבחר להשיא את משואת המחלצים בטקס יום העצמאות ה־76 למדינת
ישראל.